ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
5087-03
26/03/2007
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
4. פלונית
עו"ד ג' רואי
|
הנתבע:
1. "סהר" - חברה לביטוח בע"מ
2. "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
עו"ד ע' סלע-בורבין
|
| פסק-דין |
האם יש לקבוע את גובה הכנסתו של המנוח על פי הצהרתו לשלטונות מס הכנסה וביטוח לאומי? האם ניתן לקובעה על פי רמת החיים של המשפחה? האם היו למנוח הכנסות ממקורות אחרים? האם יש להתחשב ביכולת הכנסות האלמנה בעת עריכת חישוב הפיצוי בגין אבדן תמיכת המנוח?
בתוך כך, בהינתן גובה הכנסתו של המנוח, מהו הפיצוי המגיע לתובעים בגין "השנים האבודות"?
אלה השאלות המצריכות דיון בתיק זה.
התאונה, המעורבים והחבות
1. בתאונת דרכים קטלנית שארעה ביום 24.3.01, נהרג אבי המשפחה ז"ל (להלן: "המנוח"), והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים. תביעה זו הינה תביעתם של התובעים כתלויים וכיורשי המנוח, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
תחילה חלקו הנתבעות אף בשאלת האחריות, אולם ביום 30.1.2005 הוגשה הודעה מוסכמת על ידי הצדדים בה הודו הנתבעות בנושא החבות, וניתן פסק דין חלקי בהתאם. בתוך כך, נמחקה קרנית מההליך וכך גם הודעות הצד השלישי אשר הוצאו על ידה. מכאן פסק הדין נדרש אך בשאלת הנזק.
המנוח היה יליד 20.11.1954, האלמנה הינה ילידת 12.10.1957, התובע 2 הינו יליד 30.7.1978, התובע 3 הינו יליד 18.8.1982, התובע 4 הינו יליד 1.6.1987.
דיון
נדון בראשי הנזק מן הקל אל הכבד.
הוצאות קבורה ולוויה
2. בראש נזק זה, מבקשים התובעים כי ייפסק לזכותם סכום של 40,000 ש"ח נומינלי, אולם סכום זה כולל הוצאות אשר לא גובו בקבלות והוצאות בגין סכומים אשר הוצאו בתקופת האבל, השבעה, השלושים והאזכרות השנתיות.
אכן, כטענת הנתבעות, ההוצאות אשר בגינן ניתן פיצוי בראש נזק זה (מכוח הוראת ס' 19 לפקודת הנזיקין) הינן הוצאות הקבורה בלבד. זו לשון החוק (ראו: ת"א (תל-אביב-יפו) 2672/00
עזבון המנוח שחר עגבי ז"ל נ' איילון בע"מ - חברה לבטוח, תק-מח 2005(1), 8850; ת"א (באר-שבע) 3334/04
לוי רחל נ' לוי ליאת, תק-מח 2006(4), 498).
מנגד, כבר נקבע כי כאשר עסקינן בפיצוי בגין הוצאות הקבורה והלוויה, יכול בית המשפט לפסוק על דרך האומדנה (ראו:
ד'
קציר, פיצויים בשל נזק גוף, דקל, הוצאה לאור, מהדורה חמישית, חיפה, התשס"ג - 2003; ת"א (ירושלים) 6456/04
דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2005(4), 2670; ת"א (מחוזי, תל-אביב-יפו) 1924/99
צרור אורנית נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח'. תק-מח 2005(1), 7205).
התובעים הציגו קבלה על סך 9,000 ש"ח עבור המצבה. כן הגישו קבלה בסך 1,500 ש"ח עבור הסעתו של התובע 4 ללוויה. בנוסף, אני מקבל את הטענה כי התובעים הוציאו הוצאות נוספות לצורכי הלוויה, כדוגמת תשלום על מודעות האבל וכדו'.
לפיכך, אני פוסק לתובעים סך של 15,000 ש"ח בגין הוצאות קבורה ולוויה. הסכום (באשר לכל הרכיבים) יהיה צמוד ויישא ריבית כדין מיום גילוי המצבה.
כאב וסבל
3. על פי סעיף 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, כאשר עסקינן בניזוק מת יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי.
לפיכך אני פוסק לעיזבון בראש נזק זה סך של 46,710 ש"ח, בצירוף ריבית כדין מיום התאונה.
אובדן שירותי אב ובעל